פסק-דין בתיק ב"ל 2843-09

תביעה זו עניינה להכיר באוטם שריר הלב "כפגיעה בעבודה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995

רקע עובדתי

1.         התובע, יליד 1959, מועסק כמכונאי בנמל אשדוד וזאת במשך כ 20 שנה.

2.         ביום 17.3.08, בשעות הבוקר, בעת עבודתו, ניהל התובע לטענתו, ויכוחים עם הממונה הישיר, מר חיים זראי (להלן " מר זראי"), ועם שני חבריו לעבודה מר אפריאט (להלן " מר אפריאט") ומר יגאל בוזגלו (להלן " מר בוזגלו"). התובע חש ברע והופנה למרפאת הנמל, הופנה לרופא המטפל שהפנה אותו לביה"ח ברזילי, שם אובחן כמי שסובל מאוטם חריף בשריר הלב.

3.         ביום 29.4.08 פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר באוטם שריר הלב שאירע לו ביום 17.3.08 כב"פגיעה בעבודה". 

4.         ביום 20.8.08 מסר התובע הודעה לחוקר הנתבע וביום 6.4.09 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק כי -

"עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח ביום 17.3.08"

5.         הצדדים חולקים בשאלה - האם אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו וככל שאירע ארוע כזה, האם אירע עקב עיסוקו של התובע בעבודתו.

            מטעם התובע העידו הוא עצמו, מר אייל קיטאי, מר יוסי בן חמו, מר יוסי לחיאני ומר זראי ואילו מטעם הנתבע העידו מר בוזגלו ומר אפריאט.

טענות הצדדים

6.         לטענת התובע, ביום פרוץ האוטם קיים שני ויכוחים סוערים. האחד, עם מר זראי והשני, מיד לאחר מכן, עם מר אפריאט ומר בוזגלו. לגרסתו, ויכוחים אלה חרגו מהמקובל במקום העבודה והובילו לפרוץ האוטם מיד לאחר מכן ומשכך יש להכיר בויכוחים כב"אירוע חריג" שאירע עקב ותוך כדי עבודתו ובאוטם כב"תאונת עבודה".

7.         לטענת הנתבע, יום 17.3.08, היה יום שיגרתי בעבודת התובע ולא התרחש בו כל אירוע חריג. לדבריו, הלחץ בעבודה אל מול מר זראי השתרע על פני תקופה של 3-4 חודשים ואין הוא  בבחינת אירוע חריג. לפיכך, אין להכיר באוטם שבו לקה התובע ביום 17.3.08 כב"תאונת עבודה".

המצב המשפטי

8.         הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובעות-

" 'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו

אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה.

(ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד, פד"ע ל"א 241). מכאן, שעל התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג, היינו "תאונה".

9.         שאלת האירוע החריג בהקשר של אוטם שריר הלב, נבחנה בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין לוסקי נ' בית הדין,  שם קבע בית המשפט העליון בהסתמכו על פסק הדין של בית הדין הארצי -

"כדי שנכיר באוטם שריר הלב כב"תאונת עבודה" יש להוכיח שהעורק נסתם על ידי קריש דם, אשר הופעתו היא תולדה של מאמץ מיוחד, נפשי או גופני, מוגדר בזמן ובמקום, שמקורו בעבודה. כשדרישה זו אינה מתקיימת, לא ניתן לומר כי העבודה גרמה לאוטם "התאונתי"...

וכיצד יוכיח זאת המבוטח התובע? הרי מדובר בהתרחשות "שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין" להקלת נטל זה נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מבחן "האירוע החריג". כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא "ראשית ראיה" לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני ועלול לגרום לבוא האוטם או להחישו, הווי אומר: "אירוע חריג" ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר [ראה ענין  דן יצחק הנזכר לעיל, שם בעמ' 331; בג"צ 1063/91 פפו נ' בית הדין  הארצי  לעבודה,  פ"ד  מה(4) 267, 271-270; בג"צ 1619/91. זוהר פרץ נ' המל"ל, טרם פורסם, סעיפים 13-12]".